<h1>סמ"ג עשין סימן קל"ד</h1>
<h2>דף פט.</h2>
שנינו בפרק שני דתרומות (מ"א) אין תורמין מן הטהור על הטמא ואם תרם תרומתו תרומה באמת אמרו כלומר הלכה למשה מסיני שעיגול של דבילה שנטמא מקצתו תורמין לכתחילה מן הטהור שבו על הטמא שבו, ולא העיגול בלבד שהוא גוף אחד אלא אפילו אגודה של ירק [ו]אפילו ערימה של חיטין שנטמאת מקצתה תורמין מהטהור שבה על הטמא שבה, אבל אם היו שני עיגולין או שני אגודות או שני ערימות אחת טמאה ואחת טהורה בצדה לא יתרום מן הטהור על הטמא (ע"פ רמב"ם תרומות פ"ה ה"ז). שנינו שם (מ"ב) ומביאה בפרק האשה רבה (יבמות פ"ט א') אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה, במזיד לא תיקן את השיריים וזה שהרים תרומה ויחזור ויתרום (לשון רמב"ם שם ה"ח) לדברי רב נתן בר אושעיא בפרק האשה רבה, ורב חסדא חולק שם ואומר אינה תרומה כלל, ואין זה דומה ליין וחומץ שהם שני שמות ולכך בשוגג אינה תרומה, ואף על פי ששם במזיד תרומתו תרומה כאן קנסו מפני שטמא אינו ראוי לאכילה כלל כך פירש רבינו יצחק (תד"ה אין ותד"ה קישות).
אין תורמין חומץ על היין ואם תרם בשוגג אינה תרומה במזיד תרומתו תרומה (ע"פ ר"ש תרומות פ"ג מ"א), אבל תורמין יין על חומץ דתניא בפרק הספינה (ב"ב פ"ד ב') לרבנן דרבי שהיין והחומץ מין אחד הם (ע"פ רמב"ם תרומות פ"ה הכ"א) לענין תרומה ומעשר. ואף על פי שבירושלמי (דף ט"ו א') פוסק כרבי, מ"מ מודה רבי שאם תרם כבר תרומתו תרומה דמן התורה הוו מין אחד ולא שנים, כך כתב רבינו שמשון (ע"ש פ"ג מ"א), היה בלבו לתרום חומץ על חומץ ונמצא החומץ שתרם יין אינה תרומה (עי' רמב"ם שם ובכס"מ ובילקוט ש"נ שבמהדורת פרנקל). שנינו בפ"ג (מ"א) התורם חבית של יין על היין ונמצא חומץ, אם נודע שהיתה חומץ עד שלא תרמה אין תרומתו תרומה ואם אחר שתרם החמיצה הרי זו תרומה ואם ספק תרומה ויחזור ויתרום, וכן, שנינו במסכת תרומות (שם), התורם קישות ונמצא מרה אבטיח ונמצאת סרוחה תרומה ויחזור ויתרום (ע"פ רמב"ם שם הכ"ב) מפני שהוא ספק אוכל כדאיתא בירושלמי (דף י"ד ב'), ובהאשה רבה (יבמות פ"ט א') מפרש דהתם שוגג קרוב למזיד הוא דאיבעי למטעמיה, הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה ואין חייבין עליה חומש וכן השניה. כיצד נפלה אחת מהם לתוך החולין אינה מדמעתן נפלה שניה למקום אחר אינה מדמעתן נפלו שתיהם למקום אחד מדמעות כקטנה שבשתיהם (רמב"ם שם הכ"ג).
<h2>דף צג.</h2>
אין תורמים תרומה גדולה אלא מן המוקף, דכתיב והרמותם ממנו תרומת ה' ממנו מן המוקף כדתניא בספרי, ומקרא הוא בתרומת מעשר ואינו בא ללמד על תרומת מעשר שהרי אינה צריכה מוקף ולא בא ללמד אלא על תרומה גדולה וכן מפרש בירושלמי (תרומות דף ח' ב' ומרה"פ), כיצד היה לו חמישים סאה בבית אחד וחמישים סאה בבית אחר לא יפריש (מחמת) [מאחת] מהן שתי סאים על המאה שנמצא מפריש תרומתו ממקום זה למקום אחר, ואם הפריש שלא מן המוקף תרומתו תרומה (ע"פ רמב"ם תרומות פ"ג הי"ז ור"י קורקוס). תניא בתוספתא (תרומות פ"ג ה"ט) פירות המפוזרים בתוך הבית או שתי מגורות שבבית תורם מאחת על הכל, שקי תבואות ועיגולי דבילה וחביות של גרוגרות אם היו בהקפה אחת תורמין מאחת על הכל, חביות של יין שלא סתם פיהם תורם מכל אחד ואחד נסתמו תורם מאחת על הכל (ע"פ רמב"ם שם הי"ח ע"ש). ואמרינן בפרק האשה רבה (יבמות צ"ג ב' תד"ה אלא) שבשבתות ובימים טובים מותר להפריש שלא מן המוקף. שנינו במסכת ביכורים (פ"ב מ"ה) ומפרש לה בירושלמי דתרומות (שם) תרומת מעשר מפרישים אותה שלא מן המוקף שנאמר מכל מעשרותיכם תרימו וגומר אפילו מעשר אחד במדינה זו ומעשר אחד במדינה אחרת מפריש תרומה אחת על הכל, ותלמידי חכמים אין תורמים אלא מן המוקף ואפילו לתרומת מעשר (רמב"ם שם ה"כ ועי' ראב"ד) כדאיתא בפרק שלישי דגיטין (ל' ב' ותד"ה וכי) גבי בן לוי שנותנים לו מעשר שאין נותנים מתנות אלא לחבר כדאיתא בפרק הזרוע (חולין ק"ל ב') לכך אומר שם וכי נחשדו חברים על כך לתרום שלא מן המוקף. בן לוי שהיה לו מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו והניחו להיות מפריש עליו והולך והוא בטבלו מה שעשה עשוי שנאמר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' מלמד שהוא עושה את כולם תרומה לאחר, הפריש ממנו תרומת מעשר תחילה ואחר כך הניחו להיות מפריש עליו והולך עד שיעשה כולו תרומת מעשר ויתננו לכהן לא עשה ולא כלום שנאמר את מקדשו ממנו בזמן שקדשיו בתוכו עושים אותו תרומה לאחרים אין קדשיו בתוכו אין עושים אותו תרומה לאחרים, וכן המניח פירות להיות מפריש עליהם תרומה גדולה צריך להיות טבולים לתרומה, ואם הניחם להיות מפריש עליהם מעשר צריך שיהיו טבולים למעשר (רמב"ם שם הל' כ"א—כ"ב).
